רוט ואח' נ' מירס תקשורת בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה כנגד חברת מירס , שהתובעים התקשרו עימה לטענתם בהסכם לקבלת 4 מכשירים ושימוש בהם.

התובע 1 מודה בכתב התביעה כי התחייב להשתמש בשני מכשירי טלפון למשך 3 שנים, במהלכם גם ישלם עבור המכשירים והתובע 2 עשה כן לגבי שני מכשירים נוספים. בתאריך 24.2.2011 ביקש להתנתק ממכשיר אחד, עוד טרם תום תקופת ההתחייבות ושילם דמי יציאה בסך 163 ₪. הקו הפך לקו עם כרטיסי חיוב. ביום 27.4.2011, ביקש לנייד מכשיר שני לחברת אורנג', שילם דמי יציאה והודיע על התנתקות סופית ביום 5.5.2011. באותו מועד גם התובע 2 ביקש להתנתק מהנתבעת ושילם דמי יציאה. התובעים טוענים כי למרות שניתקו את המכשירים ושילמו דמי יציאה ביום 10.6.2011, חוייבו בסכומים נוספים. התובעים טענו כי פנו מספר פעמים לנתבעת על מנת להתנתק, וגם שינוי ההסכם לגבי המכשירים לא בוצע בזמן וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לתובע 1 שהיה מנוטרל משיחות נכנסות מספקים ולקוחות.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע 1 הוא הלקוח היחידי של הנתבעת והמכשירים כולם רשומים על שמו. הנתבעת צירפה את העתקי ההסכמים עימה לגבי כל המכשירים והודתה כי אכן התובע 1 ביקש לנתק את המכשירים מחיבור לנתבעת ושילם דמי יציאה. הנתבעת מודה כי העברת מכשירי התובע 1 למסלול אחר בוצע באיחור. לגבי החיוב ביום 10.6.2011, נטען כי המדובר ביתרת תשלומים עבור המכשירים המנותקים.

הצדדים חזרו על הנטען בכתבי הטענות. התובע 2 הציג חשבונית המופנית אליו באופן אישי על מנת להוכיח כי הוא לקוח של הנתבעת.

בסיכומיו חרג התובע 1 ממסגרת כתב התביעה והוסיף כי הנתבעת ממשיכה לגבות מהם כספים למרות שביקשו להתנתק לפני זמן רב. כך גם טען התובע 2 .

נציג הנתבעת טען בסיכומיו בנוגע לטענה החדשה שהועלתה בדבר המשך גביית סכום חודשי, כי המדובר בתשלום של ההתחייבות על המכשירים, שגם דמי יציאה אינם מפסיקים את החובה לשלמם.

המסגרת המחייבת את הצדדים היא המסגרת ההסכמית וההסכמים עם התובע 1, צורפו לכתב ההגנה. בנוגע לתובע 2, לא הוגש כל הסכם מסגרת. אמנם התובע 2 הציג מסמך ממנו עולה כי גם אליו נשלח לפחות חשבון אחד אולם המסגרת ההסכמית לגביו נכללת בהסכם עם התובע 1.

כאמור בסעיף 10 להסכם ההתקשרות בין הצדדים, לקוחות החברה רשאים לבקש הפסקת רשות שימוש ורשות השימוש תופסק תוך יום עבודה אחד מיום שהתקבלה הודעת הניתוק בכפוף למילוי כל התחייבויותיו של הלקוח שמועדם קודם לניתוק או שהניתוק מותנה במילואן.

כאמור בכתב ההגנה הנתבעת עצמה מודה כי לגבי התובע 1 לא עמדה בחובתה להעביר את מכשיר הטלפון שלו למסלול שביקש וסביר להניח כי בהיותו עובד עצמאי, אכן נגרמו לו נזקים, אולם הוא לא הוכיח את שיעורם. ברכיב זה מצאתי מקום לפסוק לתובע 1 סכום גלובלי של 1,000 ₪ לפיצוי בגין האיחור בהעברת המכשיר למסלול אחר.

באשר לחשבונות שצורפו לכתב התביעה, ושתאריכם מאוחר מתאריך 5.5.2011, המדובר בחשבון אחד שמתייחס לתקופה מיום 21.4.2011 עד 20.5.2011, ולא ניתן לומר כי על פניו המדובר בחיוב החורג ממקסימום התקופה. כל החשבונות הם לתקופה של חודש ימים, כך שסבירה בעיני טענת הנתבעת כי המדובר בחיובים הנובעים מן העבר. כל יתר החיובים נוגעים לתקופה שלפני ההודעה כדין על ניתוק.

באשר לטענת התובעים כי הנתבעת ממשיכה לחייב אותם מידי חודש בדמי שימוש שלא כדין, בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן צו עשה, ובנוסף לכך המדובר בהרחבת חזית לעומת כתב התביעה.

בכל הנוגע לתובע 2 , לא מצאתי כי עלה בידו להוכיח כי הנתבעת הפרה את הסכם ההתקשרות ביניהם, בכפוף למה שציינתי לעיל לענין העדר סמכות והרחבת חזית.

בנוגע לתובע 1, כאמור לעיל קיבלתי חלקית את התביעה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לו סכום של 1,000 ₪, וכן הוצאות משפט לרבות החזר אגרה בסך 250 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: